נבחרת ישראל מעל הכל: למה עומר אצילי חייב לחזור למדים הלאומיים

מדינת ישראל והספורט הישראלי נמצאים בתקופה שבה הלאומיות, הגאווה והצורך בניצחונות עומדים בראש סדר העדיפויות. בתקופה כזו, שבה הנבחרת הלאומית נלחמת על מקומה מול מועדוני ענק ואימפריות כדורגל אירופיות, היעדרותו של עומר אצילי מהסגל הלאומי מפסיקה להיות סוגיה פנימית של ההתאחדות לכדורגל - והופכת למחדל מקצועי ולאומי מן המעלה הראשונה.

חוסר אשמה פלילית: התיק סגור, העוול נמשך

הטיעון המרכזי שעמד כנגד זימונו של אצילי נשען במשך שנים על פרשת הקטינות. אלא שהעובדות הפשוטות והמשפטיות ידועות לכל: משטרת ישראל ופרקליטות המדינה בדקו את העניין לעומק וסגרו את התיק מחוסר אשמה פלילית. במדינת חוק, ברגע שהרשויות המוסמכות קבעו כי לא נעברה עבירה פלילית, החזקת הנושא כנגד אזרח - ובטח כנגד ספורטאי ייצוגי - היא עוול מתמשך. בית משפט שדה ציבורי אינו יכול להחליף את חוקי המדינה.

רמה מקצועית שאי אפשר לוותר עליה

ברמה המקצועית, הדילמה אפילו לא קיימת. אצילי הוא אחד הכדורגלנים המוכשרים, המכריעים והאיכותיים ביותר שצמחו בכדורגל הישראלי בעשור האחרון. היכולת שלו לייצר שערים מכלום, להכריע משחקים ולשנות מומנטום היא בדיוק המצרך החסר לנבחרת כשהיא מתמודדת מול יריבות עדיפות. לוותר על כלי נשק כה שובר שוויון בשם "שקט תעשייתי" או פחד מביקורת תקשורתית, זו התנהלות שמונעת מאימה ולא משאיפה למצויינות.

כשהדגל קורא לך - מתייצבים

בסופו של דבר, כשמדובר בנבחרת ישראל, המשוואה חייבת להיות פשוטה: המדינה זקוקה לשחקנים הכי טובים שלה על הדשא. אצילי מעולם לא הפנה גב למדינה - הוא בסך הכל נדחק לפינה בעקבות הסערה הציבורית והחליט לקחת צעד אחורה. לא שואלים שחקן ברמתו אם מתחשק לו להתמודד עם שריקות בוז. כשהדגל קורא לך, אתה מתייצב.

לסיכום: הכדור בידי ההתאחדות

הכדור נמצא כעת כולו ברגליים של ראשי ההתאחדות לכדורגל והצוות המקצועי. הגיע הזמן להפסיק להתחבא מאחורי ססמאות, לגלות מנהיגות, להרים את הטלפון לאצילי ולהחזיר אותו למקום שבו הוא צריך להיות - במדים הלאומיים, כשהוא עוזר לנבחרת ישראל לנצח.