האם האוקיינוסים בדרך להתרוקן? הפתרון המפתיע שיציל את הדגים (ואת האנושות)

הים קורס ואנחנו לא קולטים את המספרים, כשאנחנו מזמינים מנת דג במסעדה, אנחנו נחשפים רק לקצה הקרחון של משבר עולמי עצום. לפי ההערכות, בני אדם דגים מהים בין 800 מיליארד ל-2.3 טריליון דגים בכל שנה. קנה המידה המטורף הזה הביא לכך שכ-35% מאוכלוסיות הדגים המרכזיות בעולם נמצאות במצב של דיג יתר קיצוני.

רבים תוהים: "אבל דגים מטילים מיליוני ביצים, איך הם לא משתלטים על הים?" התשובה האכזרית של הטבע היא שמתוך מיליון ביצים, רק דג אחד או שניים ישרדו לגיל בגרות. השאר נאכלים כמעט מיד. כשאנחנו דגים בקצב כזה, אנחנו יוצרים "גירעון לידות" חריף באוקיינוסים.

המהפכה השקטה: לעבור מציד לחקלאות

האנושות מבינה שאי אפשר להמשיך להתנהג כמו אנשי מערות שפשוט לוקחים מהטבע בלי להחזיר. הפתרון המסתמן הוא מעבר משמעותי לחקלאות ימית, המכונה Aquaculture. כיום, למעלה מ-50% ממאכלי הים שאנו אוכלים כבר מגיעים מבריכות מבוקרות ולא מהים הפתוח.

אבל איך עושים את זה נכון בלי לפגוע בסביבה?

הפתרון הגאוני: "חיקוי של הים" בלגונות מחוברות

אחד הכיוונים המבטיחים ביותר בתעשייה, שמיושם בהצלחה בגידול דגים כמו בורי, לברק ושרימפס, הוא מודל הלגונות החצי-פתוחות.

במקום לבודד את הדגים לחלוטין, מקימים אגמי ענק מלאכותיים ממש על קו החוף ומחברים אותם לים באמצעות תעלות ורשתות סינון מיוחדות. המערכת הזו פועלת בצורה מרתקת:

איך המערכת עובדת?

• ניצול מחזורי הטבע: המים מתחלפים באופן טבעי עם הגאות והשפל, מה שחוסך אנרגיה ומזרים מים נקיים ועשירים בחמצן.
• חסימת טורפים: הרשתות מונעות מחיות גדולות, כמו דולפינים או כרישים, להיכנס, ומגנות על הדגים שבפנים.
• שליטה אנושית באוכל: אם הטבע לא מזרים מספיק דגיגים קטנים לאגם, המגדלים משלימים את החסר בעזרת מזון צמחי מבוסס אצות וסויה, או מזרימים דגיגים שגודלו בנפרד במדגרות מוגנות.

שיטות דומות, כמו ה"ואליקולטורה" (Vallicultura) באיטליה, מוכיחות שאפשר לייצר מערכת אקולוגית מעורבת שבה האדם מנהל את התהליך, אבל עדיין נשען על המנגנונים הטבעיים של האוקיינוס.

האתגר הבא: מה עושים עם הדגים ה"קשים"?

למרות ההצלחה עם דגים צמחוניים או עמידים, האתגר הגדול נשאר בדגים טורפים ורגישים כמו טונה וסלמון. אלו דגים שזקוקים לכמויות עצומות של אנרגיה. טונה, למשל, צריכה לאכול כ-15 קילו דגים קטנים כדי לעלות קילוגרם אחד בלבד. בנוסף, מדובר בדגים רגישים מאוד לטפילים ולמחלות, שיכולים לעבור דרך המים הפתוחים.

עבורם, המדע מפתח כיום מערכות יבשתיות סטריליות לחלוטין, המכונות מערכות RAS, שממחזרות עד 99% מהמים.

שורת הסיכום: לתת לים הפתוח לנשום

האזורים המבודדים באוקיינוסים, שאליהם בני האדם כמעט לא מגיעים, הם "בנק החיים" של כדור הארץ. שם הדגים מתרבים בבטחה. המטרה של המעבר לאגמים מלאכותיים ולחקלאות ימית מבוקרת היא פשוטה: להשאיר את הים הפתוח בשקט.

אם נדע לספק את תאוות הדגים של האנושות באמצעות טכנולוגיה חכמה על החוף, הטבע הימי יוכל לשקם את עצמו, והילודה באוקיינוסים תחזור בהדרגה לאיזון.