הסכם השלום בלבנון: האם מדובר במלכודת איראנית מסוכנת לישראל?

מלכודת דבש בביירות: למה הסכם המסגרת עם לבנון הוא הימור מסוכן על ביטחון ישראל

הכותרות החגיגיות מוושינגטון מנסות למכור לציבור הישראלי מציאות חדשה של "הסכם שלום היסטורי" בלבנון, אך מבט מפוכח וריאליסטי על הפרטים מגלה תמונה מדאיגה בהרבה. מאחורי הניסוחים המשפטיים המלוטשים והבטחות הפירוק מנשק, עולה חשש כבד כי מדינת ישראל חתמה על עסקה גרועה ומסוכנת שתוקעת מקלות בגלגלי הביטחון הלאומי ומעניקה חסינות דה-פקטו לאויבינו בצפון.

האם הבית הלבן מקבל תכתיבים מטהרן?

במסדרונות הביטחוניים ובקרב מומחים למזרח התיכון מתחזקת ההערכה כי המניע האמיתי מאחורי הלחץ האמריקאי הכבד לחתימה אינו דאגה טהורה לביטחון תושבי הצפון, אלא אינטרס כלכלי ומסחרי מובהק. נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, שרואה את העולם קודם כל דרך משקפיים של איש עסקים, נתקל לאחרונה באיומים איראניים ממשיים לסגירת מצר הורמוז ולשיבוש כלכלת האנרגיה העולמית.

במצב דברים זה, עולה החשש ולפיו, לכאורה, טראמפ פועל תחת פקודות או תכתיבים עקיפים מהאיראנים, שנבהלו מהפגיעה הקשה שספג חיזבאללה וחיפשו דרך מהירה לעצור את התקדמות צה"ל. העסקה הנוכחית, במסגרתה לבנון כביכול מקבלת אחריות אך נותרת חלשה, עלולה להתברר כחיבוק דב אמריקאי שנועד לשמור על נכסיה של איראן בלבנון, תוך כבילת ידיה של ישראל תחת מסווה של "הסכם שלום דמיוני".

סכנת ההעתקה: האם מצרים וירדן ילמדו מהמודל הלבנוני?

הסכנה הגדולה ביותר בחתימה על הסכם מול מדינה כושלת כמו לבנון היא התקדים המסוכן שהוא מייצר עבור שאר השכנות שלנו. ברגע שישראל מסכימה לנוסחה שבה ארגון חמוש יורה על אזרחיה, והמדינה שממנה יצא הטרור מתנערת מאחריות בטענה ש"אלו רק מפגעים בודדים או ארגון עצמאי", המודל הזה עלול לייצר מוטיבציה לניסיונות דומים גם בגבולות הדרום והמזרח.

קיימת אפשרות, גם אם אינה גבוהה כרגע, שמצרים או ירדן יאפשרו בעתיד להקים או לפעול דרך ארגוני טרור במסווה כזה או אחר בגבולנו, מתוך ידיעה שהן יוכלו לרחוץ בניקיון כפיהן ולטעון למראית עין ש"השלטון המרכזי לא קשור לכך". עם זאת, חשוב להדגיש כי ההסתברות לתרחיש כזה במצרים ובירדן עדיין נמוכה משתי סיבות מרכזיות: ראשית, המשטרים בקהיר ובעמאן נשענים על מיליארדי דולרים של סיוע אמריקאי ובינלאומי שהם לא ירצו לסכן. שנית, וחשוב מכך, שני המשטרים הללו הם ריכוזיים ודיקטטוריים, והם מבינים היטב שארגוני טרור חמושים בשטחם מהווים קודם כל איום קיומי על השלטון הפנימי שלהם.

לבנון הכנועה והמציאות בשטח

בניגוד למצרים וירדן, לבנון היא מדינה כושלת וכנועה לחלוטין. הניסיון להציג את צבא לבנון ככוח שיאכוף את הריבונות ויפרק את חיזבאללה הוא זריית חול בעיני הקוראים. חיזבאללה הוא אינו גוף זר בלבנון. מדובר בבשר מבשרה של החברה הלבנונית, בילדים של המשפחות המקומיות ובכוח הפוליטי והצבאי החזק במדינה. ממשלת לבנון חלשה מדי, כנועה מדי ובעלת אינטרס מובהק לאפשר לטרור להמשיך לצמוח, בזמן שהיא משתמשת בהסכם כדי למנוע מישראל להגיב בעוצמה הנדרשת.

בשורה התחתונה, מדובר בעסקה שמציבה את ישראל בעמדת מגננה ובעמדת נחיתות הסברתית ומדינית. במזרח התיכון לא עושים שלום עם חלשים שלא מסוגלים לשלוט בשטחם, ובטח שלא עם ארגונים שמחנכים את הדור הבא שלהם לשנאה והשמדה. ישראל תצטרך לבחון את ההסכם הזה בכוונת הרובה, ולא על דפי הנייר של וושינגטון.